מי אני?

שמי עפרה סולקיס, ילידת הארץ.
או כמאמר השיר – כאן נולדתי, כאן נולדו לי (ששת) ילדי...
גדלתי בגבעתיים של שנות ה – 60 במשפחה קטנה וחמימה – אבא, אמא ושתי בנות.
מסלול חיי עבר דרך החינוך הממ"ד, בני-עקיבא, שרות לאומי ולימודים אקדמאיים במכללת "בית וגן" י-ם.
עסקתי בהוראה במשך מספר שנים ופרשתי מרצון.
את הידע שרכשתי לטובת התואר הראשון בחינוך השתדלתי ליישם בחינוך ילדי הפרטיים.
 

השרשים שלי - איך נולד ספרי הראשון?

​

הורי , שניהם פליטי חרב אשר עברו כל אחד בדרכו את נתיב היסורים של מלחמת העולם השניה, שרדו אותה בחסדי שמים והגיעו לארץ לאחר קום המדינה. אבא, מן האניה היישר לפלמ"ח (במסגרת גח"ל- גיוס חוץ לארץ) ואילו אמא – עם אחיותיה הגדולות שליוו אותה לאורך כל שנות ילדותה, עשתה את צעדיה הראשונים בארץ באוהל בבית שאן ומשם עברה ליפו.
כאן בארץ, בסמטאות העיר יפו נפגשו הורי לראשונה ולימים כשנישאו, הקימו את ביתם בעיר גבעתיים.
במהלך השנים סיפרו מדי פעם את חוויותיהם מאותן שנים קשות שאנו הבנות זכינו שלא להכיר,
אולם אף פעם לא הובהרה התמונה בשלמותה. איך זה אבי שנולד בפולין הגיע בסופו של דבר לבריה"מ ואילו אמא, שהיתה ילידת רוסיה עשתה את המסלול ההפוך?
קטעי הסיפורים היו מעין פאזל שתמונתו השלמה לא הורכבה.
בשבתות משפחתיות מצאנו את עצמנו לעיתים קרובות יושבים סביב השולחן עם ילדינו שבגרו, מרותקים לסיפוריו של אבא, המכונה בפי כל - "סבא מוישה".
מאחר ותמיד אהבתי את מלאכת הכתיבה הציע לי בעלי להפוך את אוסף הסיפורים המרתקים האלו לספר.
הרעיון הוליד מספר פגישות מרתקות שערכתי עם אבי במיוחד לשם כך. אבא ישב וסיפר לי את קורות חייו מאז ועד היום ואף הוסיף לי סיפורים ששמע בבית הוריו אודות הדורות שקדמו לו.
את אמי, יהודית אוסטרן הי"ד לא זכיתי לראיין מאחר ונלקחה מאתנו שנים רבות קודם לכן בפיגוע נורא שארע בליל הושענא רבה תשנ"ג, בהיותה בת 57 בלבד. בעזרת קלטת שהיתה ברשותי, בה ראיינתי בעבר את דודתי רעיה, אחותה הגדולה של אמי, הצלחתי לשלב בתוך הספר גם פרק מיוחד אודות אמא.
במקביל לסיפור של אבא, הוא שלף מאי שם קופסת נעליים ישנה שהכילה שלל תמונות מצהיבות  שלא הכרתי מעולם, אלו שלא הגיעו לאלבום המשפחתי. התמונות נסרקו בקפדנות וקיבלו מקום של כבוד בספר. כך יצא שגם המשפחה המורחבת של אבא, כל אותם דודים ובני דודים שלא שרדו את התופת ולא זכו להגיע לקבר ישראל , הונצחו אף הם בזכות הספר.
צאתו של הספר לאור, לקראת יום הולדתו השמונים של אבא היתה חוויה מרגשת לכולם.
הספר הודפס במאה עותקים וחולק למשפחה ולחברים. רבים מהקוראים הגיבו באופן דומה :"קראתי את הספר בנשימה עצורה. ממש כמו ספר מתח. מהרגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור עד שסיימתי..."

​

סיפור חיים -למה ולמי זה כדאי?

קשה לתאר במילים את ההנאה המתמשכת שגרם הספר לאבא ועדיין גורם גם היום, כשנתיים לאחר צאתו. סיפורו שנחשף לפתע לאזני כל מאפשר גם לנכדים לשאול שאלות, להתעניין... שלא לדבר על עבודות השרשים שלהם שהפכו קלות יותר לביצוע. (אחרי הכל כבר עשיתי עבורם את העבודה...) ילדי השכנים שקראו אף הם את הספר ביקשו לראיין אותו לרגל יום השואה. פתאום הם גילו שהשכן הנחמד מהקומה השביעית, לא זכה לילדות פשוטה כשלהם. כשהיה בגילם היה צריך להלחם על חייו, פשוטו כמשמעו ,להאבק למען פרוסת לחם שלעיתים היתה המזון היחיד שבא אל פיו באותו יום.
לאחר שסיימתי את כתיבת הספר נשארתי עם טעם של עוד... למדתי בקורס לכתיבת ביוגרפיות וכיום אני מוכנה ומזומנה לשמוע גם את הסיפור שלכם ולהעלותו על הכתב.

בין אם אתם גיבורי הסיפור ובין אם אתם הילדים שמעונינים להעניק מתנה בלתי נשכחת להוריכם.  במהרה תגלו שמתנה שכזאת היא נכס לדורות. כמה הייתם מוכנים להשקיע כדי לקרוא היום ספר שיגלה לכם לפרטי פרטים איך חי הסבא של הסבא שלכם??? אני אישית הייתי מוכנה לשלם הרבה בכדי לשמוע מעט איך חיו בני משפחתי כמה דורות לפני. לצערי, אין באפשרותי לקבל היום מידע מעין זה ובחלק מהמקרים אפילו שמותיהם לא ידועים לי.

​

אודות